כמעט 4,000 שנה של אלפבית
מהאבן למסך
כל פעם שאתה מקליד א׳, אתה משתמש בהמצאה עתיקה. היא עברה דרך אבן, דיו, מתכת ופיקסלים, ובכל תחנה עברה שיפוץ. תגלול ותראה איך.
פרק 1 · האבן
הכל התחיל בציור של שור
לפני שהיו אותיות, היו ציורים. שור נקרא בשפה העתיקה "אלף", אז ציור של ראש שור הפך לסימן של הצליל א. ככה, ציור אחרי ציור, נולד האלפבית. כן, כל א׳ שכתבת אי פעם היא בעצם שור.
זה קרה אצל אנשים שדיברו שפה שמית וחיו ועבדו במצרים ובסיני. הם לקחו השראה מההירוגליפים המצריים, אבל במקום מאות סימנים הסתפקו בכמה עשרות, ובסוף ב-22. ציור של בית, למשל, הפך לאות בית.
מהאלפבית הזה צמח הכתב הפיניקי, וממנו, לפני כ-3,000 שנה, הכתב העברי הקדום. האותיות שלו פשוטות וזוויתיות, כמעט כמו שרטוט. חצבו אותן באבן וכתבו אותן בדיו על חרסים.
אחת הדוגמאות המפורסמות היא כתובת השילוח, שהיא בעצם דיווח מאתר העבודה: כמה שורות שנחצבו לפני כ-2,700 שנה בקיר של מנהרת מים בירושלים, ומספרות איך שתי קבוצות חוצבים חפרו זו לקראת זו ונפגשו באמצע. עבודה נקייה.
פרק 2 · הקלף
הכתב שאתה קורא עכשיו
הנה הפתעה: האותיות שאתה קורא עכשיו לא באו מהכתב העברי הקדום. הן הגיעו מהכתב הארמי, בן דוד שלו, שהיהודים אימצו לפני כ-2,500 שנה, ומאז הן כמעט לא השתנו. יסודות טובים, מה תגיד.
אחרי גלות בבל, האימפריה הפרסית שלטה באזור, והשפה של המכתבים והמשרדים שלה הייתה ארמית. יחד עם השפה הגיע גם הכתב הארמי, והיהודים עברו לכתוב בו.
עם הזמן הכתב קיבל צורה יהודית משלו: אותיות מרובעות שיושבות יפה על השורה, וחמש אותיות סופיות, ך ם ן ף ץ. חז״ל קראו לו "כתב אשורי".
כך כתובות רוב מגילות ים המלח, בדיו על קלף, לפני יותר מאלפיים שנה. תסתכל עליהן היום, ותזהה כמעט כל אות.
פרק 3 · הדפוס
האות נעשית מתכת
עד אז, כל ספר הועתק ביד, אות אחרי אות. ואז הגיע הדפוס: יוצקים כל אות ממתכת פעם אחת, כמו בלוק, ומדפיסים אותה שוב ושוב.
מכונת הדפוס של גוטנברג הופיעה בגרמניה באמצע המאה ה-15, ותוך כמה עשרות שנים כבר הדפיסו גם בעברית.
בשנת 1475, בעיר רג׳ו די קלבריה שבדרום איטליה, יצא פירוש רש״י לתורה. זה הספר העברי המודפס הראשון שאנחנו יודעים בדיוק מתי נדפס.
כדי להדפיס, מישהו היה צריך לעצב כל אות ולצקת אותה ממתכת. מאותו רגע, לאות הייתה צורה אחת קבועה, שחוזרת זהה בכל עמוד ובכל עותק.
פרק 4 · העיתון
האות שגדלנו עליה
תפתח ספר ישן או את העיתון של סבא, ויש סיכוי טוב שתפגוש אותה: פרנק-ריהל, אות שעוצבה לפני יותר ממאה שנה והייתה במשך עשרות שנים הקול של הטקסט העברי.
ב-1908 התחיל רפאל פרנק, מעצב יהודי מלייפציג שבגרמניה, לעבוד על אות עברית חדשה. בית יציקת האותיות של ריהל הוציא אותה לאור, ומכאן השם.
פרנק לקח השראה מאותיות דפוס ישנות, ועשה אותן נקיות וברורות יותר. תוך כעשור היא כבר הייתה בכל מקום: בספרים, בעיתונים ובכתבי עת.
גם היום, כשאתה פותח ספר בעברית, יש סיכוי לא רע שהוא סדור בפונט שצמח ממנה. ותיקה כזאת, ועוד לא יצאה לפנסיה.
המילה אות בפונט פרנק-ריהל, בתוך עמוד עיתון
פרק 5 · המסך
האות נדלקת
היום האות כבר לא חפץ. היא קוד במחשב, והפונט מחליט איך היא תיראה. תזיז את הפס ותראה את אותה אות עולה ויורדת במשקל, בלי דיאטה.
במחשב, כל אות שמורה כמספר. לא׳ יש מספר קבוע שזהה בכל מחשב ובכל טלפון בעולם, בזכות תקן שנקרא יוניקוד.
המספר אומר איזו אות זו, והפונט אומר איך היא נראית: דקה או עבה, עגולה או חדה, רצינית או שובבה. אותה הודעה בדיוק יכולה להרגיש אחרת לגמרי, רק בגלל הפונט.
ועדיין, מאחורי כל א׳ על המסך עומדת שושלת שמתחילה בציור של ראש שור.
פרק 6 · עכשיו
הפרק הבא: הצוות של פונטלי
וכאן אנחנו נכנסים לסיפור. כל פונט בפונטלי הוא איש בצוות, עם מקצוע ואופי משלו, וכל אחד מגיע עם עברית, אנגלית, ספרות וכל הסימנים. תכתוב פה משהו ותראה איך כל אחד מהם סוגר את העבודה.